יום שישי, 6 ביולי 2012

Ghostface Killah - Ironman - 1996 - Revisit

Ghostface Killah - Ironman - 1996 - Revisit

אחרי האלבום הראשון של וו טאנג, מספר חברים מההרכב השיגו חוזי הקלטות לאלבומי סולו, ביניהם היו מטהוד מן, ODB, רייקוון, ג'יזה וגוסט כמובן. אחרי שכולם שיחררו את הסולואים שלהם הגיע התור של גוסט שחתם את סיבוב הסולואים הראשון ואחריו וו טאנג חזרו לעבוד ביחד.

בצעד דומה של של רייקוון גוסט חלק את העטיפה של האלבום עם "השותפים לפשע" שלו, ריקוון וראפר חדש שלראשונה הופיע בקיובאן לינקס והיה חבר קרוב של גוסט וריזה, קאפאדונה שישחרר שורה של סולואים מאוחר יותר בזכות ההופעות שלו באלבומים האלה.
אז כמו שהבנתם האורחים הראשיים באלבום היו ריי(הופיע ב 13 מהשירים) וקאפאדונה(שרשם 5 הופעות) וחוץ מהם שאר חברי הוו טאנג, RZA, U-God, Method Man, Masta Killa ו Inspectah Deck(או די בי וג'יזה לא הופיעו באלבום).את כל האלבום הפיק ריזה פרט לשיר אחד שאותו הפיק True Master.
האלבום כמו שאר אלבומי הסולו היה הצלחה מסחרית די גדולה(מכר יותר ממיליון עותקים בארה"ב) וגם אצל המבקרים קיבל ציונים טובים לרוב אבל פחות טובים מקיובאן לינקס וליקוויד סורדס.


אני מנחש שהסיבה שהאלבום קיבל פחות תשומת לב מקיובאן לינקס וליקוויד סורדס היא שהאלבום הזה הוא באלגן די רציני, לאלבום יש סאונד של אוסף ולא של אלבום סולו, גוסט לא הופיע בכל השירים בסולו שלו והשאיר שני שירים לחברים שלו מהרכב, אחד מהם סולו של רייקוון שיותר טוב מרוב האלבום אגב. חוץ מזה האלבום מרגיש שהודבק משאריות, 2 שירים שנגזרו מסאונדטראקים וביטים שנשמעים כמו שאריות של קיובאן לינקס. אני לא יודע מה הייתה הסיבה של גוסט להקיף את עצמו בכל כך הרבה אורחים, אולי בגלל שהוא הרגיש חסר ביטחון ולא שלם בתור סולואיסט...זה הוויב שקיבלתי מהאלבום הזה לפחות.
בשאר הסולואים(מהסבב הראשון) ריזה דאג לעשות סאונד יחודי לכל אלבום, מט' עם סאונד מאוד קודר, בסיסי ושורט, ג'יזה עם קלידים אפלים, ODB שגם התבסס על קלידים אבל פחות אפלים מאלה של ג'יזה וריי שהלך על הסאונד הסינמטי והג'אזי. הסאונד באלבום הזה הרגיש כמו חיקוי עלוב של קיובאן לינקס עם כיוונים מוזרים ולא ברורים.
למרות כל החסרונות שציינתי האלבום עדין מכיל כמה שירים שווים ומעולים ששווים הצצה כמו Wildflower, שגוסט דורך בצורה וולגרית ומצחיקה על אישה שבגדה בו על ביט מעולה של ריזה. זה לא מאושר לגמרי אבל יש שמועות שהשיר נכתב על הראפרית Jamie Sommers, שהייתה בקליק של וו טאנג וחברה של גוסט תקופה מסוימת. גם השיר השלישי The Faster Blade, שהוא סולו של ריי ואחד היותר בולטים באלבום הזה.
עוד שיר מעולה באלבום הזה הוא Winter Warz אבל גם איתו יש בעיה קטנה, הרי קאפאדונה קיבל את הוורס הכי ארוך(ארוך כפליים משאר הוורסים בשיר) וגנב את האור הזרקורים של גוסט ללא בעיה. Camay הוא עוד שיר בולט מבחינתי, אומנם רגוע יותר מרוב האלבום אבל מביא איתו חתיכת סטוריטלינג.
גם שלושת הסינגלים של האלבום שבאו לקראת הסוף היו לא רעים בכלל, הבולט ביניהם היה All That I Got Is You, שהביא את Mary J. Blige בפזמון ואותו הוא הקדיש לאמו כמובן ודיבר על הילדות הקשה שעברה עליו. גם Daytona 500 היה מעולה והצליח לא מעט מסחרית למרות סאונד ההרדקור שלו.

 

לסיכום אני חייב להגיד שאני נורא מאוכזב מהאלבום הזה, בתור מעריץ די גדול של גוסט שהוא החבר האהוב עלי מההרכב, האלבום הזה די הביך אותו לדעתי. אומנם מדובר באלבום סבבה סה"כ אבל לא לרמה של גוסט בכלל. הביטים שהיו פשוט לא טובים ברובם(ביטים כמו Assassination Day, Black Jesus, After the Smoke Is Clear, Marvel) די הרסו אותו וכמובן חוסר הנוכחות של גוסט עצמו.
לא הייתי ממליץ לקנות את האלבום, רק למעריצים השרופים של וו טאנג ולעבור לאלבום הבא בקטלוג שהיה הרבה יותר טוב(אבל זה נושא לסיקור אחר כבר). אז תורידו אותו ושמרו לכם את השירים הטובים באמת.
בסופו של דבר אני מביא לזה 3 כוכבים עם כל הצער שבדבר, אבל האלבום הזה פשוט לא שווה הרבה יותר(אולי 3.5).

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה