יום שישי, 31 באוגוסט 2012

Nas - It Was Written - 1996 - Revisit

Nas - It Was Written - 1996 - Revisit


האלבום הראשון של נאס, Illmatic, הפך לקלאסיקה בין לילה, הוא זכה לשלל ביקורות חיוביות מהמבקרים והעיתונאים ולצידם של ביגי ווו טאנג הפך לאחד הראפרים המובילים של ניו יורק. למרות הביקורות וההייפ של אילמטיק ורשימת המפיקים הנוצצת אילמטיק התקשה למכור עותקים והגיע לסטטוס זהב שנה וחצי אחרי שיצא.
נאס ומבכירים בקולומביה רקורדס הרגישו שהוא חייב שינוי...תדמיתי וגם לעבוד עם אנשים אחרים קצת ולא לנסות לעשות illmatic 2. נאס השיב בחיוב לעצות שקיבל מהלייבל שלו ודבר ראשון פיטר את האמרגן הקודם שלו, MC Serch, וגייס את Steve Stoute. הוא הלך בעקבותיו של AZ ואימץ לעצמו סטייל מפיוסו שהתחיל להיות נפוץ באותה התקופה בניו יורק ועשה את הבכורה שלו בתדמית החדשה שלו(Nas Escobar, ע"ש סוחר סמים מפורסם) באלבום השני של מוב דיפ בשיר Eye for a Eye והמשיך לאלבום של רייקואן בשיר Verbal Intercours.

נאס החליט גם להיות הראפר הניו יורקי הראשון שיעבוד עם דריי, וכך נוצר Nas Is Coming, שיתוף פעולה בינו לדריי שאחר כך גרר לזה שדריי יפיק ויחתים את The Firm(ההרכב של נאס שכלל את AZ, פוקסי בראון, קורמגה שנזרק ממנו מהר מאוד ו Nature) שעשה גם את הבכורה שלו באלבום הזה בשיר Affirmative Action. הוא גם גייס את צמד המפיקים Trackmasters שיפיקו לו את רוב האלבום ולצידם השתמש במפיקים כמו Live Squad, Dave Atkinson, Havoc, L.E.S., Rashad Smith  ו DJ Premier. בתור אורחים הוא הביא את AZ, Cormega, Foxy Brown, Lauryn Hill ו Mobb Deep שנתנו לנאס שיר שלם, Live Nigga Rap, שבמקור הוקלט לאלבום השלישי שלהם.


נאס התבקש גם לעשות כמה סינגלים "קלילים" וקליטים כדי לשווק את האלבום לקהל הרחב וכך נוצר If I Ruled the World (Imagine That) שהפך ללהיט הגדול הראשון של נאס שבסופו של דבר גרם לאלבום למכור כמות מכובדת מאוד של עותקים, כך גם הסינגלים הבאים, Street Dreams ו The Message.
אחרי שהאלבום יצא הוא מכר כמויות די גדולות ובסופו של דבר הגיע ל3 מליון עותקים בארה"ב. המבקרים לעומת זאת לא היו נדיבים כמו עם אילמטיק ועדין לרובם היו רק דברים טובים, חלקם אבל טענו שהסטייל של נאס עבר שיני קיצוני מדי בין לילה כמעט מהילד עם השן השבורה שישב עם בירה ביד בפארק למפיונר ששותה קריסטל ונהנה מהחיים הטובים ואחרים לא אהבו את הסאונד המסחרי מדי.


 האלבום נפתח באינטרו די ארוך, משעמם ולא ממש נחוץ לטעמי שאני תמיד מדלג עליו ועובר מיד לטראק השני, The Message, שמשמש כפתיחה נהדרת. למרות הבחירה המוזרה של טראקמאסטרס לסמפל שיר שבקושי עזב את המצעדים, מדובר בשיר מעולה. הטראק השלישי ממשיך עם סאונד יותר פופי ומסמפל את אותו השיר שטופאק סימפל ב All Eyez On Me, בסה"כ מדובר בשיר סבבה שהיה יכול להיות טוב יותר אם הטראקמאסטרס לא היו מפיקים אותו.
האלבום ממשיך מעולה לתוך השיר הרביעי, I Gave You Power, וללא ספק אחד הדברים היותר טובים שנאס עשה אי פעם. בטראק הזה נאס מדבר מנקודת מבט של אקדח, לא קונספט הכי מקורי כי משהו ממש דומה נעשה ע"י Organized Konfusion אבל עדין מדובר ביצירה, והכי מפתיע שהמפיק מאחורי הביט הוא דיג'י פרימייר שעשה ביט שלא נשמע כמו משהו מהארסנל שלו.
לקראת הטראק החמישי האיכות של האלבום מתחילה לרדת עם שירים כמו Watch Dem Niggas שהיה שעמום מוחלט ו Nas Is Coming, למרות ההייפ מסביב לשיר ולשיתוף פעולה הראשון של דריי עם ראפר ניו יורקי, מדובר בשיר מעפן שאין לו מקום בקטלוג של נאס. Affirmative Action שובר את הרצף הלא ממש מוצלח ומביא איתו את ההופעה הראשונה של The Firm כהרכב, עם וורסים טובים של כולם מלבד פוקסי בראון שלרוע מזלנו היה הארוך מכולם.
לצערנו האלבום שוב נופל למעיין בור של בינוניות ולמרות ש The Set Up מכיל ביט מעולה של הבוק נאס די דופק את השיר עם ליריקס זוועתי ואחריו מגיעים שני שירים משעממים שאותם הפיק LES, אחד מהם אולי השיר הכי גרוע שנאס עשה אי פעם(Black Girl Lost).
האלבום שוב חוזר לעצמו בשיר Shootouts שנשמע כאילו ריזה הפיק אותו, אבל לא...אלה היו הטראקמאסטרס שסיפקו לנאס אחלה אינסטרומנטל לזרום עליו. אחריו מגיע השיתוף פעולה הכי טוב של נאס-מוב דיפ עד היום לדעתי, Live Nigga Rap, שמכיל את אחד הביטים היותר טובים של הבוק ובכללי שיר מעולה פשוט שבמקור היה אמור להיות ב Hell On Earth אבל בשביל הרבה כסף והחברות שהייתה בין נאס למוב דיפ השיר עבר לפה.
השיר האחרון באלבום הוא הסינגל הראשון של האלבום ועד היום בין הסינגלים היותר מצליחים של נאס שהביאו הצלחה בין לאומית לנאס, ולמרות הסאונד הפופי שלו מדובר בשיר מעולה שהראה שלא רק ביגי יכול לעשות פופ ראפ איכותי. הטראק הזה גם מכיל סימפול של Friends של וודיני שטופאק השתמש בו בעבר גם כן, אז לא פלא שהוא כעס על נאס אחרי האלבום הזה(הביט השני כבר ש"מוחזר" מטופאק).
אם קניתם את האלבום באירופה, יפן, בגירסאת הקלטות בארה"ב או לחליפין הורדתם אותו מהאינטרנט בגירסא הנכונה, מחכה לכם שיר בונוס ממש טוב בשם Silent Murder ובקלות היה יכול להחליף שירים כמו Black Girl Lost, Nas Is Coming או Watch Dem Niggas. דרך מעולה לסיים את האלבום.
 

אז רוב המבקרים צודקים לגבי האלבום הזה, מדובר באלבום טוב סה"כ אבל הוא נופל לבינוניות יותר מדי והשינוי שנאס עבר בין האלבום הראשון והשני שלו היה קיצוני מדי, בין אם זה המסחור או שינוי התדמית שלא היה ממש מבורך לדעתי. נאס עצמו עדין הראה לכולם שהוא לא שכח איך לראפרפ והוא עדין אחד הראפרים היותר טובים בניו יורק ואת זה אפשר לראות בקלות בשירים כמו I Gave You Power ו Silent Murder. הביטים באלבום הזה לעומת זאת הם חצי חצי, היו כמה ממש טובים וכמה שלא הייתי משקיע בהם אגורה אפילו במקומו של נאס, אבל אני מניח שזאת הייתה ההקרבה שלו בשביל הצלחה מסחרית.
האם לקנות את האלבום הזה..? הייתי אומר שכן, למרות הנפילות שלו פה ושם עדין מדובר באלבום טוב ששווה את הזמן שלכם ואת הכסף גם ועד כמה שידוע לי הוא נמכר די בזול באמאזון. מי שלא ממש מכיר את נאס או לא כל כך בקיא בסטייל ההיפ הופ של שנות התשעים, רצוי שיוריד את האלבום קודם כי הוא עלול להתאכזב.
בסופו של דבר אני מביא לאלבום הזה 4 כוכבים וזה כי אני די נדיב ומאוד רציתי לתת לו 3.5 בגלל שירים כמו Watch Dem Niggas, Nas Is Coming, Black Girl Lost ו Suspect.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה